החלטה בתיק בש"א 179095/07

1.         הנתבעים (להלן:"המבקשים") הגישו בקשה לסילוק התובענה נגדם על הסף.

2.         המבקשים טוענים כי כתב התביעה מייחס למשיבה הפרות של חוקים שונים, מבלי לפרט במה מתבטאות הפרות רבות אלה וכיצד עשתה  המשיבה את הנטען. לטענתם, כתב התביעה אינו מעלה גרסה עובדתית ברורה מצד המשיבה ואף אם תוכיח המשיבה את כל רכיבי המסכת העובדתית החלקית העולה מכתב התביעה, לא תזכה לסעדים אותם ביקשה.

3.         עוד טוענים המבקשים,  כי המשיבה טוענת בכתב התביעה למצג שווא, תרמית/הטעיה וזדון אך אינה מפרשת כל פרט או תאריך לגביהן - איך, מתי והיכן ביצעו המבקשים את המעשים המיוחסים להם.

בנוסף, נטען כי המשיבה לא רשמה מה הם המסמכים שהיא מסתמכת עליהם ולא צירפה כל מסמך לכתב התביעה וכן, כתב התביעה אינו מציב את הפלוגתאות האמיתיות שבמחלוקת.

כן טוענים המבקשים, כי המשיבה מבססת את הסמכות המקומית בטענה כי: "היצירות המפרות הגיעו למוזמנים לאירועים הגרים באזור השיפוט של בית המשפט הנכבד...". (סעיף 83 לכתב התביעה) ואולם אין בכך כדי להקים סמכות שיפוט מקומית עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.   

עוד טוענים המבקשים, כי כתב התביעה אינו מבסס עילה אישית כנגד מבקשים 2 ו- 3 וכתב התביעה גם אינו מבסס עילה כנגד נתבע 2, כבעל מניות במבקשת 1, בדרך של הרמת מסך ההתאגדות.

3.         המשיבה מתנגדת לבקשה.

המשיבה טוענת כי העובדות המקימות את עילות התביעה מפורטות בכתב התביעה ובו פרק שכותרתו "רקע עובדתי רלוונטי" (סעיפים 22-32 לכתב התביעה) וכן כי מכלול העובדות המפורטות בכתב התביעה מקימות את עילות התביעה הנטענות. 

נטען כי המבקשים חבים בנזיקין וקמה להם אחריות אישית כלפי המשיבה, שאינה נוגדת את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של מבקשת 1.

באשר לסמכות המקומית טוענת המשיבה כי התובענה הוגשה לבית משפט זה היות שעובדות המקרה עונות על כלל החלופות שמציגה תקנה 3 לתקסד"א.

4.         לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א)         עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן.

כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת " לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת".

וראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי  פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/9      7 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478.

ב)         מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לעניין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156.

סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לעניין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח' , פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח' , פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס , פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו , פ"ד מ(2) 668).

ג)          בענייננו:

אם המשיבה תוכיח את האמור בסעיפים 16 - 31 לכתב התביעה תזכה בסעד הכספי המבוקש על ידה.

לפיכך, אני דוחה את טענות המבקשים ולפיהן כתב התביעה על פניו אינו מגלה עילה וכי אין יריבות בינם לבין המשיבה.